למושג "השקעות ערך" (Value Investing) משמעות שונה עבור אנשים שונים. במילים פשוטות, מדובר באסטרטגיה של השקעה במניות אשר נסחרות בפחות מהערך הפנימי שלהן. במילים אחרות, מטרת משקיעי הערך היא לזהות חברות שהם מעריכים כי נסחרות בחסר יחסית לשווי השוק שלהן. מניות עשויות להיסחר בדיסקאונט על הערך הפנימי שלהן בשל סיבות כגון: ירידה זמנית ברווחי החברה או אירוע חד פעמי שעשוי לפגוע במחיר המניה. משקיעי ערך יראו בכך הזדמנות להשקעה ארוכת טווח.
- חישוב ערך פנימי
חישוב הערך הפנימי הוא אחד העקרונות החשובים ביותר של השקעות ערך. עם זאת, הבעיה הגדולה ביותר בחישוב הערך הפנימי היא ששני משקיעים עם אותם נתונים יכולים להעריך את החברה באופן שונה.
מסיבה זו, משקיע הערך לעולם יחפש מרווח ביטחון. המשמעות היא שמשקיע הערך ירצה תמיד לקנות את המניה בהנחה גדולה מספיק כדי לאפשר מרווח מסוים לשגיאה בחישוב הערך הפנימי.
היתרון העיקרי בשימוש במרווח ביטחון הינו מזעור הסיכוי לאובדן הון מוחלט. בנג'מין גראהם, אשר נחשב לאבי שיטת השקעות הערך, קנה מניות רק כאשר הן היו במחיר של שני שליש או פחות מהערך הפנימי שלהן. זה היה מרווח הביטחון אותו הוא חשב לנחוץ על מנת להרוויח את התשואה הטובה ביותר תוך מזעור הסיכון להפסדים.
- תאוריית השוק היעיל (EMH)
משקיעי ערך אינם מאמינים בתאוריית השוק היעיל (EMH). התיאוריה טוענת כי מחיר המניה הנוכחי כולל את כל המידע הידוע על החברה. להיפך, משקיעי ערך מאמינים כי מניות יכולות להיות לעתים מוערכת ביתר או בחסר. לדוגמה, מניה עשויה להיות מוערכת בחסר בשל מכירה במצבי חלץ על ידי משקיעים במהלך מחזור עסקים שלילי (כדוגמת משבר הסאב-פריים ב-2008). באופן דומה, מניה יכולה להיות מוערכת ביתר בגלל התלהבות של משקיעים מטכנולוגיות חדשות ובלתי מוכחות (כגון בועת הדוט קום בשנות ה-90).
- מנטליות העדר
מנטליות העדר נפוצה בקרב משקיעים בשווקי המניות. עם זאת, משקיעי ערך לא נוטים לעקוב אחר העדר. למעשה, יש להם מאפיינים "לעומתיים" רבים. כאשר כל האחרים רוצים לקנות, הם לעתים קרובות מוכרים או נשענים לאחור. משקיעי ערך בדרך כלל לא קונים את המניות הפופולריות ביותר, כי הן בדרך כלל מתומחרות ביתר. הם זהירים לגבי השקעה בחברות מוכרות מאד ובוחנים אותן רק כאשר מחיריהן צונחים. יתר על כן, כל משקיעי ערך מסכימים על דבר אחד – משקיעים צריכים לקנות עסקים, לא מניות. במילים אחרות, משקיעים צריכים להסתכל על היסודות של חברות בעלות עסקים יציבים ונתונים פיננסיים חזקים. הם לא קונים מניה אלא בעלות חלקית בחברה.
- משמעת וסבלנות
השקעת ערך היא אסטרטגיה ארוכת טווח, בניגוד לטריידינג. היא דורשת משמעת וסבלנות, היות ולפעמים יכולות לעבור שנים עד שהאסטרטגיה משתלמת. עם זאת, היתרון הוא שרווחי הון לטווח ארוך הינם משמעותית גבוהים יותר מרווחי מסחר.
- פרספקטיבה של בעל העסק
בחינת שווי מניה מנקודת מבט של בעל העסק היא עיקרון חשוב נוסף של השקעות ערך. ההנהלה יכולה לעשות הבדל עצום בניהול החברה. ניהול טוב מוסיף ערך בעוד ניהול רע יכול להרוס חברות בעלות בסיס מוצק ביותר. המנהלים הטובים ביותר מתעלמים משווי השוק של החברה ומתמקדים בגידול העסק, ובכך יוצרים ערך לטווח ארוך עבור בעלי המניות.'
במילותיו של וורן באפט, "חפש שלוש תכונות: יושרה, אינטליגנציה ואנרגיה. ואם אין להם את הראשונה, השתיים האחרות יהרגו אותך." משקיע ערך יכול לקבל תחושה לגבי היושרה של ההנהלה על ידי קריאת דו"חות עבר של החברה, שמצביעים על הדרך בה קיימו את ההבטחות שנתנו. בנוסף, גובה שכר ההנהלה ושקיפות הדיווח עניקים מושג טוב לגבי הממשל התאגידי. הנהלה אשר לוקחת שכר קבוע סביר ומקבלת בונוס תלוי רווחים היא דוגמה טובה.
מציאת מניות ערך
חמשת היחסים הבאים הינם בסיס לבחירת תיק מניות ערך:
מכפיל רווח (P/E) – זהו אחד מיחסי היסוד והוא מחושב על ידי חלוקת מחיר המניה בסך הרווח למניה. יחס זה מציין כמה משקיעים מוכנים לשלם עבור כל דולר של רווחי החברה. מניה עם יחס P/E נמוך יותר עולה פחות עבור אותה רמה של ביצועים פיננסיים מאשר זו עם P/E גבוה יותר.
מכפיל הון (P/B) – כמו היחס P/E, היחס P/B הוא סימן טוב נוסף של מה המשקיעים מוכנים לשלם עבור כל דולר של נכסי החברה. יחס P/B מחושב על ידי חלוקת מחיר המניה בערך הספר של נכסים למניה, פחות כל הנכסים הלא-מוחשיים. על-ידי אי-הכללת הנכסים הלא-מוחשיים, יחס P/B מציין את המחיר אותו משלמים המשקיעים עבור נכסי החברה בלבד.
יחס חוב להון (D/E) – יחס זה מציין איזה אחוז מההתחייבויות של החברה נובע מחוב ואיזה אחוז הוא הון עצמי. יחס D/E גבוה מהמקובל בתעשייה הוא סימן אזהרה.
תזרים מזומנים חופשי (FCF) – זהו נתון חשוב היות והוא מציין כמה כסף בפועל החברה מייצרת לאחר השקעות הון. הרווח הנקי של החברה עשוי להיות שלילי אבל עדיין ייתכן כי היא מייצרת תזרים מזומנים משמעותי, שהוא סימן חיובי.
מכפיל PEG – הוא היחס בין מכפיל הרווח של חברה לשיעור הצמיחה שלה. יחס זה מחושב על ידי חלוקת ה-P/E בשיעור הצמיחה השנתי. באופן כללי, מכפילי רווח של חברות צמיחה גבוהים יותר. כך, באמצעות מכפיל רווח בלבד, חברות צמיחה נראות לעיתים כמתומחרות ביתר ביחס לחברות אחרות. על ידי חלוקת מכפיל הרווח בשיעור הצמיחה של החברה, נקבל יחס אשר מודד בצורה טובה יותר חברות עם שיעורי צמיחה שונים.
למרות שהיחסים לעיל הם כמותיים בעיקרם, השקעות ערך הן סוג של אמנות. והיחסים הללו חייבים היות משולבים עם שכל ישר וחשיבה ביקורתית. משקיע ערך צריך לשאול סדרת שאלות על מנת לנתח את הפוטנציאל העתידי של החברה – האם החברה יכולה להגדיל את הכנסותיה באמצעות העלאת מחירים? הגדלת מכירות? הפחתת הוצאות או סגירת פעילות מפסידה? מי הם המתחרים העיקריים של החברה וכמה הם חזקים? הוא יש סיכונים רגולטוריים שיכולים לפגוע בפעילות החברה?
מהו תהליך ההשקעה?
ישנם שני סוגים של תהליכי השקעה – מלמעלה למטה (top down) ומלמטה למעלה (bottom up). גישת ה-top down מתחילה בניתוח הכלכלה ותנאי השוק הרחבים, שיעורי הריבית ונתוני מאקרו אחרים כדי להחליט איזה מגזר צפוי ליהנות מכך. אז ניתן לבחור מניות מסקטורים אלה. מצד שני, בשיטת ה-bottom up, מתעלמים מהנתונים המאקרו-כלכליים ומתנאי השוק. המיקוד הוא אך ורק בבחירת מניות על בסיס הניתוח העסקי של החברה, המאזן, שווי וכו'.
משקיעי ערך יעדיפו את גישת ה-bottom up.
מסקנה לסיכום, השקעת ערך דורשת הרבה משמעת מהמשקיעים, ובאותו הזמן מציעה פוטנציאל רווח משמעותי.
